אודות                                             

​

משבר האקלים הולך ומתברר כאחת ההתרחשויות רבות ההשפעה ביותר בתקופתנו. ההכרה בכך שהעולם כפי שהכרנוהו משתנה לבלי שוב, ושהאחריות לכך מוטלת במידה רבה על האדם בכלל, ועל האדם המודרני בפרט, נותנת את אותותיה במגוון שדות ותחומים; היא מערערת סדרי חיים ומטלטלת את המחשבה. אמנם, מבחינה מחקרית, משבר האקלים נתפס בראש ובראשונה - בצדק כמובן - כמושא עיונן של דיסציפלינות כגון מדעי כדור הארץ וגיאוגרפיה לענפיהן השונים, כמו גם של ענפים רבים במדעי הטבע (זואולוגיה, בוטניקה, וכיו"ב); והוא מפרנס מחקרים יישומיים בשלל תחומים, החותרים למצוא פתרונות מעשיים לבעיות השעה (מקורות אנרגיה חלופיים, חומרים מתכלים, וכו'). אך אט אט הוא חודר למדעי החברה (כלכלה, פוליטיקה וממשל, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ועוד) – ולאחרונה, סופסוף, גם למדעי הרוח: יותר ויותר חוקרים בתחומים כגון היסטוריה, ספרות ואמנות מגיבים למשבר, מעלים שאלות חדשות הנגזרות מן המציאות המשתנה, ותורמים בדרכים שונות לשיח הקיימות. התפתחות זו לא פסחה על ישראל, גם אם באיחור כלשהו. כך, למשל, בחודש ינואר 2020 נערך הכנס הישראלי הראשון לחקר משבר האקלים במדעי הרוח והחברה. הכנס, שכלל עשרות הרצאות, עורר עניין במידה שאינה מצויה כלל בכנסים במדעי הרוח; למעלה מ- 800 איש נרשמו להשתתפות בחלקיו השונים.

​

בתחומה של הספרות העברית, עם זאת, ההתפתחות המתוארת לעיל עדיין אינה מורגשת. גם בכנס הגדול שנזכר לעיל, משקלה של הספרות העברית בין שלל הדיסציפלינות של מדעי הרוח היה מזערי. יתר על כן, המונח 'אקולוגיה' אמנם נטמע זה מכבר בתחום, אך השימוש בו נותר מטאפורי בעיקרו. כך, למעט דוגמאות ספורות בלבד, קשה להצביע על מחקרים בולטים המשלבים את הספרות העברית בזרם העולמי ההולך וגובר של הביקורת הסביבתית או האקו-פואטית, או של מה שמכונה באופן כללי 'מדעי הרוח הסביבתיים' (Environmental Humanities). והנה, כבר בשנת 1996, באחד הטקסטים המכוננים של מחקר הספרות הסביבתי, כתבה שריל גלוטפלטי (Glotfelty) כי "אם הידע שלנו על אודות העולם היה מוגבל למה שאפשר להסיק מהפרסומים המרכזיים של חקר הספרות, היינו מגלים במהירות שגזע, מעמד ומגדר היו הנושאים ה'חמים' בסוף המאה העשרים, אך לעולם לא היינו חושדים בכך שהמערכות המאפשרות חיים על פני כדור הארץ היו במצוקה. אכן, אפשר שלעולם לא היינו יודעים שכדור הארץ קיים בכלל". העובדה שקביעה ישנה זו מתארת באופן לא רע גם את חקר הספרות העברית כיום, יש בה כדי לעורר שאלות נוקבות על אודות הדיסציפלינה, על אודות אופקיה הביקורתיים ועל אודות מנעד התגובות שלה לזמן ולמקום בהם אנו חיים. ברם, חסרון זה מעניק גם הזדמנות: הוא מאפשר לגשת אל הספרות העברית מנקודת מבט רעננה מחד, ומאידך - כזו הנשענת על ההישגים הקונספטואליים, התיאורטיים והפרשניים של חוקרי וחוקרות ספרויות אחרות שכבר צעדו כברת דרך לפנינו. 

הסמינר המקוון המתואר לעיל מבקש למלא את הפער ולממש את ההזדמנות הגלומה בו. רשימת ההרצאות גובשה לאחר קבלת הצעות רבות במענה לקול קורא שהפצנו בנושא במהלך קיץ 2021. ההיענות הנלהבת שיקפה היטב, לשמחתנו, את נחיצותה של קבוצת מחקר כזו - שהיא, עבורנו, צעד ראשון במהלך רחב יותר.

לכניסה לפורטל הקבוצה (מיועד לחברות וחברי הקבוצה בלבד)